השרדות ברחובות לונדון

משהו שרציתי לחלוק איתכם מזה זמן מה. למעשה מאז שהגענו לכאן. משום מה לא כתבתי עליו ביומניי. ומהו אותו דבר המציק לי ומדיר שינה מעיני? ובכן, הדבר המסעיר הוא לא פחות ולא יותר אופן שילוט הרחובות.
בלונדון.
באנגליה.
בסקוטלנד.
בוויילס.
וסביר להניח שגם בצפון אירלנד. כן, כן, בבריטניה כולה.

אתם בודאי מכירים את הסיטואציה בה אתם בדרככם לפגישה/ביקור/אירוע ובידיכם הכתובת. אתם ניצבים באמצע הרחוב ומחפשים את שם הרחוב. מבט ימינה, מבט שמאלה, למעלה, למטה... אולי יש שילוט על הבית ממול? אולי יש שילוט על הגדר ליד?

לא, לא ולא. אין שילוט ואין סיכוי שתמצאו כזה. לא באמצע הרחוב. כי כאן שלט עם שם הרחוב מופיע רק בתחילת הרחוב! לכן, העצה הטובה שיותר שאוכל להציע בשלב זה היא להתקדם לקצה הרחוב ולאתר את השילוט. וכן, כלל זה תקף גם ברחובות ארוכים מאד. הגיון? אני חוששת שאפילו הבריטים לא מצליחים להסביר את השיטה. אבל, הם פשוט רגילים ומסורת כאמור...












תגידו מספרי הבתים הם נחמה פורתא לתייר התמים. אם אין שם רחוב, לפחות אתם יודעים באיזה כיוון אליכם לצעוד...ובכן, לא ולא. גם כאן השיטה המועדפת היא "בלבל את האזרח התמים".

ברחובות מרכזיים למדי, בהם ניצבים בתים שנבנו לפני מאות שנים, המיספור קופץ ללא סדר. לפעמים תמצאו בצד אחד מספרים זוגיים ובשני אי-זוגיים, לפעמים המסיפור הוא בסדר עולה מקצה הרחוב לקצהו ולפעמים יש סתם מיספור אקראי כגון: 17, 17א, 24, 18, 19, 31....

לפעמים פשוט יש שמות לבתים. כמובן שבדרך כלל השמות מוכרים רק לבעלי הבית ("תשאלו כל אחד ומיד יראו לכם איפה הבית שלי"), והוא לא מצוין בשום מקום, לדוגמא: הקוטג' האדום הקטן בקצה המשעול או בית האיכר השיכור.

אם מרחיקים מלונדון לאיזור כפרי יש להצטייד תמיד בהוראות הגעה מדויקות, כי סביר להניח שמערכת הניוט הלווייני באוטו תביא אתכם למרכז אחו בו רועות כבשים.


">
משהו על לימוד אנגלית
נפתח בעובדה שילדינו נהנים מאד לתקן את המבטא שלי. יוני נהנה מהספק, שהרי שפת אמו הייתה אנגלית במבטא הנכון. אבל לגביי, אין לי ספק שהם מאמינים שהאנגלית שלי אינה עומדת בסטנדרטים ה- native שלהם.

"אמא, תקראי את זה" איריס מבקשת בנימה משועשעת.
"the human body is..."אני קוראת והם מתגלגלים מצחוק למשמע המבטא החצי-אמריקאי שלי. "אומרים בּוֹדִי ולא בַּאדִי" הם מדגישים במבטא אנגלי תקין.
"אבל מה לא תקין במבטא אמריקאי?" אני נעלבת
"ככה לא מדברים!" פוסקים השניים בהחלטיות
כאן אני כבר לא מוותרת. "יש 300 מיליון אמריקאים ורק 60 מיליון בריטים. אז מי צודק יותר?" אני מקשה בהיגיון פשטני.
"שיהיה" הם ממלמלים כלפיי ומחליפים חיוכים מסתירי סוד ביניהם.


והנה בהפוך על הפוך. יום אחד הילדים חוזרים עם שיעורי בית במסגרת לימודי השפה האנגלית. המשימה - למצוא מילים קשות שהם לא משתמשים בהם לעיתים קרובות, לתרגל את כתיבתן, למצוא הסבר במילון ולקינוח לכתוב משפט.

איריס היסודית מיד הכינה רשימה של 6-7 מילים. עופר הבררן רוצה מילים מיוחדות: "אמא, תני לי מילה?"
אמא: מה דעתך על Occupation?"
עופר: "Occupa..."
אמא: כן, כיבוש. Tibet is under China's occupation." (נו, קצת חינוך פוליטי לא מזיק לאף אחד. ובמיוחד לא לעופר שמצהיר בפניי בהתרסה - "לא רוצה ללכת להפגנה של Free Tibet, לא אכפת לי עם טיבט תשאר כבושה...")
למרבה הפלא הילד מתלהב. "כן, זאת מילה טובה." המורה תתרשם....
ואז הוא מסתער על ערימת הניירות שמונחת לפניי. טיוטה של פרק בעבודת הדוקטורט שלי.אני מסתכלת על הילד. פיו נפער לרווחה, עיניו מתנוצצות: "איריס, בואי תראי. יש פה מלא מילים!!" הוא מעביר דף: "וואו, גם פה! conscription, repression, socialization.... אמא, מה זה?!"
אמא: "זאת העבודה שלי. למה?"
הילדים: "מה אמא? את כתבת את זה? אנחנו לא מבינים מה את אומרת כאן!"
אמא: "כן, זאת עבודה לאוניברסיטה" (ואתם בטח לא האחרונים שלא מבינים מה כתבתי, אני מהרהרת לעצמי)
אז אני לא בטוחה... ומקווה שזו אינה רק משאלת לב, אבל אני חושבת שזיהיתי בעיניהם מבט שאומר "וואלה, אמא! כל הכבוד! את יודעת לאיית, להסביר ולכתוב מילים קשות באנגלית!"


































ואם כבר מדברים על מילים קשות/חדשות באנגלית אז גם אני לומדת מהילדים. במסגרת שיעורי הבית היה עליהם לכתוב ביקורת על ספר שאהבו. אחת מהנקודות אליהם היו צריכים להתייחס הייתה: Is the book unputdownable?
כן, כן. Unputdownable
ובדקתי. אין מילה כזאת בעברית למרות שאתם יכולים לנחש את המובן - ספר שאי אפשר להניח מהיד. או במילים אחרות:
" So well written and entertaining as to be difficult to put down"
או כדברי הסופר בריאן בורלנד: "Unless the story is at once as unputdownable to a taxi drievr as to university professor it is not good enough"

החיים הם תהליך למידה מתמשך.

"פינת הבחירות" להנאתכם
הפעם שתי שערוריות, שתי נשות מועמדים, תקציב שנתי אחד ושאלת תם אחת

שערוריה מס' 1: התברר שסגן מפלגת השמרנים, לורד אשקרופט, ביליונר היושב כחבר בבית הלורדים ומועמד להיות שר מתחמק מתשלום מיסים מזה 10 שנים תחת חוק שנוי במחלוקת בהיותו תושב בליז (non-domicile או non-dom) משם הוא מנהל את אימפריית העסקים שלו. לא ברור מי ידע על כך ומתי, אבל ברור שהלורד הנכבד, שתרם ביד נכבדה למפלגתו והיה שותף לתהליך החקיקה במדינה כחבר פרלמנט, התחמק במשך שנים ממתן אינפורמציה לגבי מעמדו.

שערוריה מס' 2: שני שרים לשעבר וחברת פרלמנט החשודה במעילה בכספי משלם המיסים תועדו במצלמה ניסתרת מבטיחים לספק שירותי לובינג "תמורת תשלום", מתרברבים בדילים שסגרו עם שרים וכדומה.

אשתו של...
שרה בראון, אשת ראש הממשלה החלה להעניק ראיונות אישיים "בלעדיים" בתקשורת. בתגובה גם סמנטה קמרון (סאם-קאם בשפת הצהובונים) אשת מנהיג האופוזיציה החלה להחשף לתקשורת. שלא בטובתה התפרסמו תמונות מלפני 10 שנים בהם היא מדגמנת בדים של חברתה מעצבת הבגדים. התנוחות ...לא כל כך שמרניות. אבל בקרב בין הנשים זכתה השבוע סאם-קאם בנוק אאוט, כשיצאה ההודעה שהיא בהריון ועומדת ללדת את ילדם הרביעי של בני הזוג בספטמבר (הבן הבכור נפטר בנסיבות טרגיות לפני שנה). ראש הממשלה בירך והבריטים? הם כמהים להולדת עוד תינוק בדאונינג 10.

אתמול התפרסם התקציב השנתי. בריטניה סובלת מגרעון ענק בעקבות המשבר הפיננסי (11.5% מהתל"ג) וכל המפלגות מדברות על הצורך הבלתי נמנע מקיצוצים תקציביים. והתקציב? קיצוצים? מה פתאם! הרי הבחירות עוד חודשיים. אז איך הממשלה מציע לסגור את הגרעון? התייעלות. כן, זאת ההצעה. התייעלות במשרדי הממשלה ובשירות הציבורי. לדוגמא, חיסכון דרך קיצוץ בימי מחלה של עובדי מערכת הבריאות. יצירתי, לא?
והציבור? דיון נרחב נערך בכלי התקשורת: בכמה פני'ס יתייקר היין? בכמה פני'ס תתייקר הבירה? בכמה פני'ס יתייקרו הויסקי, הג'ין והוודקה?

ושאלת תם לסיום "פינת הבחירות": האם יש זיופי בחירות בבריטניה?
כדי להצביע כל שעל האזרח התמים לעשות הוא להירשם להצבעה. מכיוון שאין תעודות זהות בבריטניה מסתמכים על הצהרה של ממלא הטופס:
האם אתה מעל גיל 18?
האם אתה אזרח בריטי?
מה כתובתך?
האם היית רוצה להצביע בקלפי או באמצעות מעטפת הצבעה בדואר?
זהו. ואפשר להצביע. אבל, מזל שאף בריטי לא יעלה בדעתו לזייף הצבעה בבחירות. או שכן....

אז זהו להפעם. לקינוח אני חייבת להמליץ בחום רב רב רב רב על תקליטו החדש של יהודה פוליקר. אוהבת מאד.
בלי וידיאו. רק שיר נטו. שיר על פחד וחופש. מדיכוי, דעות קדומות ו... השיר שלשה ימים.