אני ועצמי משוחחות על בחירות

"אני נורא פופולרית לאחרונה" הרהרתי לעצמי.

"את בטוחה?" אני עונה לעצמי.

"כן, כן. הנה הגיע עוד אי-מייל שמזמין אותי לאירוע חגיגי ומיוחד" עצמי משיבה.

"מה זה בדיוק?" אני שואלת בחשדנות.

"הזמנה לאירוע של ל.ב. הכרנו אותה כשהייתה סטודנטית מתנדבת ב - Rene Cassin ארגון זכויות האדם היהודי בו אנחנו פעילות. היא מתמודדת על תפקיד חברת פרלמנט של הלייבור בליברפול. אפילו הייתה עליה כתבה בג'ואיש כרוניקל - המועמדת הצעירה ביותר..." עצמי מסבירה.

"חה! " אני נוחרת בבוז "מה עוד?"

"מה עוד?" עצמי מחזירה "הרי שר החוץ, דיוויד מיליבנד הוא דובר מרכזי. ונו, יש הזמנה מארגון Human Right Lawyers לארוחת בוקר בלשכה מפוארת של העו"ד הידוע. בעצם שלוש ארוחות בוקר: מפגש עם שר המשפטים ביום הראשון, מועמד השמרנים לתפקיד שר המשפטים בשני ובשלישי מועמד מפלגת הליב-דמס."

אני לא נכנעת "אז קצת מחזרים אחריך. זה הכל?"

"מה זה הכל?!" עצמי נזעקת

"יש עוד. הנה, לפני שלשה שבועות הוזמנתי על-ידי LJF למפגש עם שר הבריאות. הוא אחראי לקשר בין מפלגת הלייבור לקהילה היהודית. ואז למפגש דומה עם השמרנים. ולפני שבוע ארגנו לנו סיור בכפר האולימפי. זה היה סיור רק למוזמנים חשובים ואפילו עם סידורי אבטחה קפדניים. אבטחה. פה באנגליה.

" "טוב, הבנתי" אני נכנעת "אוטוטו בחירות. זה הכל. שלא יעלה לך ראש. לפחות לכפר האולימפי הלכת?"

"לא יצא" אני מתנצלת. "אולי בבחירות הבאות?"

אז הנה קצת על סקרים לקראת בחירות:

הבחירות יתקיימו בבריטניה במאי? או יוני? אין תאריך, אבל כולם מתכוננים. וכל זאת למה? על פי החוק, ראש הממשלה צריך להכריז על מועד הבחירות לא יאוחר מ- 5 שנים לאחר הבחירות הקודמות. ההודעה באה חודש לפני הבחירות עצמן והדבר נתון כולו בידי המלגה השלטת. למעשה בידי ראש הממשלה ויועציו.

בריטניה בעיצומה של קדחת בחירות. הלייבור בשלטון כבר יותר מ- 12 שנים. וכמו כל מפלגה שנמצאת בשלטון זמן רב - שחיתויות, טעויות, כפילויות וסתם חוסר יצלחויות חוגגים חדשות לבקרים. גורדון בראון, רה"מ הנוכחי, לא נבחר לתפקיד, אלא החליף את טוני בלייר שהוביל את מפלגת הלייבור לנצחון שלישי בבחירות הקודמות. לפני כן, בראון היה שר האוצר ומאז שהתמנה לר"מ עברו על בריטניה אינסוף משברים - אסונות טבע, שערוריית החזרים לח"כים, והמלחמה בעיראק ואפגניסטן המתמשכות להן ועולות בחיי חיילים מדי יום. ואה, כן. המשבר הפיננסי העולמי שלבנקים בבריטניה היה תפקיד חשוב.

חוץ מזה בראון הוא איש רציני המתקשה להעביר דימוי של איש חביב ואמפטי. לצד שמנגד, למפלגת השמרנים יש מנהיג צעיר (וגם למפלגה הליברלית-דמוקרטית), נמרץ, תאב תקשורת, דיויד קמרון (ההםםם, מזכיר לי משהו מישראל...). אמנם בוגר בי"ס פרטי אבל מסתיר זאת היטב.

אז השמרנים מככבים בסקרי הבחירות והלייבור מרגישים שהאדמה בוערת תחת רגליהם. אבל, אין כמו מי שנלחם על חייו (הפוליטיים). גורדון בראון נותן ראיונות אישיים חושפניים, מספר על ימיו כסטודנט לוחמני ואליל הבנות, מדבר בשבחה של אישתו ומזיל דמעה על בתו התינוקת שמתה בגיל 10 ימים. יש רגש. הנה, הפוליטיקאי קר הרוח הוא גם בנאדם, ובעל אוהב ואב שכול/אוהב לשני בניו. דיוויד קמרון השמרני זהיר יותר. גם בנו שסבל מנכות קשה נפטר בשנה שעברה בגיל 6 אך הוא נמנע מלהעניק "ראיון בלעדי".


הקרב נמשך. הלייבור משתפרים בסקרים ופתאם צצה שערוריה חדשה. מתפרסם ספר בעיתוי "מקרי" המתאר את בראון כדיקטטור המשפיל, מעליב וצועק על עובדיו. מנהלת עמותה המקיימת קו חם לנפגעי Bullying רודנות/הטרדה/השפלה מפרסם מידע חסוי על כך שהתקשרו לקו החם עובדים מדאונינג 10 (משרד רה"מ). "אני לא אומרת שרה"מ הוא הבולי/רודן, אבל התקשרו אלינו מהמשרד שלו להתלונן" היא מדגישה. הממשלה משיבה: "מה פתאם! הוא לא בולי ולא אלים. הוא מעולם לא היכה עובדים. הוא מאד מסור לעבודה וייתכן שברגע של תיסכול הוא זרק עיתון על מישהו. וחוץ מזה מנהלת העמותה יושבת במשרדי מפלגת השמרנים ובעלה הוא בכלל חבר המפלגה." ואז חברי הנהלת העמותה מתפטרים: אנשי מקצוע כי היא הפרה חיסיון, סלברטיס כי הם בעמותה בשביל יח"צ טובים וכן הלאה. העמותה נסגרת. השמרנים מנסים עוד קצת: "אלו האשמות רציניות. חייבים לחקור אותן לעומק..."

זהו, עד השערוריה הבאה. בדרך צפויים שלשה עימותים טלויזיונים (עם ראשי שלושת המפלגות הגדולות). אירוע ראשון מסוגו בבריטניה וההתרגשות רבה.


אז עד הבחירות ואחריהן שיהיה רק טוב, יעל