הממשלה הזדרזה להודיע - שליחים יצאו לכל קצוות הממלכה: יום שישי ה- 29 לאפריל הוכרז כיום חופש, חג לאומי. על מה ולמה חוגגים ההמונים? סיום האלימות בעיראק? יציאת הצבא מאפגניסטן? סיום הלוחמה בלוב? הכלכלה הפורחת? לא ולא. יורש העצר, הנסיך וייליאם לבחירת לבו קייט מידלטון, מפשוטי העם. סינדרלה של המאה ה- 21.
ושלא תחשבו שמועד החתונה הוא אקראי, שהרי מדובר במלך לעתיד. מועד החתונה נקבע על פי לוח החופשות
הלאומי כך שייווצר רצף של שישי-שני בו
יצוין האירוע החשוב בתולדות האומה. ולא רק מדובר רק בבני המשפחה ו- 2000 המוזמנים ברי המזל. גם הרשויות המקומיות נערכות לקיומן של Street Parties, מסיבות עממיות בה יוצאים ההומים לרחובות שכונתם, עורכים שולחן וחוגגים את הכבוד הלאומי. בהודעה רשמית הממשלה מעדכנת שהיא הורתה לכל הרשויות לקצר תהליכים ובירוקרטיה על מנת לאפשר קיומן של המסיבות. ובאמת במקומום 74 רשיונות נדרשים האזרחים להשיג רק 49 רישונות שונים. הבי.בי.סי. מדווח על רשויות שאינן מתגמשות בגלל כללי ה- Health and Safety ודיונים נערכים בנושא. אמש פירסם הבי.בי.סי שיש גל מחודש של 5,500 בקשות לסגירת כבישים ורחובות למטרת החגיגות.
תמונה משמאל - מיום ההודעה על האירוסין. התמונה למטה תמונת לפני החתונה.
מיותר לציין ששנים התקשורת עוקבת אחרי מערכת היחסים בין הנסיך לחברתו פשוטת העם. תקציר: הכירו באוניברסיטה, גרו באותה דירה כשותפים (עם עוד חברים), הוא נכשל בלימודים, היא עזרה לו לסיים את התואר, הוא התגייס לצבא כדי להעביר את הזמן עד שסבתא ואבא ייגמרו את תורם כראשי המדינה, היא עבדה כצלמת, אח"כ כקניינית של רשת בגדים, אח"כ חזרה לעבוד בחנות המקוונת של אמא ואבא, הם נפרדו, ואחרי חודשיים חזרו זה לזו, הפאפרצי רדפו אותה ברחובות לונדון, האבא שלו הביע מורת רוח על כך שהם "מתמהמהים" ואחרי 8 שנים הנה מסיבת עתונאים מיוחדת בה מבשרים על האירוע.
קדחת החתונה מרשימה למדי בורים שכמונו. אחרי הכל זה אירוע תקשורתי ומסחרי חשוב. התקשורת מקדישה עמודים על גבי מהדורות חדשות (זה מוכר עיתונים מחד ומביא צופים מאידך): בהתחלה היתה השאלה יתחתנו או לא? אחרי שוייליאם הציע לקייט נישואים הדיון עסק בשאלת התאריך. אח"כ האם יהיה זה יום חופש או לא, ואז איפה תתקיים החתונה (בכנסיה בה התחתנו צ'ארלס ודיאנה? או שמא בכנסיה אחרת?), ומי ישיא אותם, מי ייעצב את שמלת הכלה (פה ניטשה מלחמה עזה בין מעצבים שונים), מי יישלם על הכל (ההורים שלה ואבא שלו חצי-חצי, כן בטח...), מי ייצלם את תמונות האירוסין, ומי ייצלם את התמונה שאחרי, ומי ייצלם את החתונה, ומה תלבש אמא של הכלה, וסבתא של החתן, איפה תתקיים מסיבת הרווקות (בכפר הולדתה), ומסיבת הרווקים (על ספינה בלב ים כדי שפפארצי לא יטרידו את החוגגים), ומי מארגן כל אחת מהמסיבות (אחות שלה ואח שלו), ואיך יכול האח של החתן לצאת חודש לפני החתונה למסע לקוטב הצפוני במסגרת גיוס כספים עבור פצועי מלחמה (האם הוא יספיק לכתוב נאום השושבין בשלשה וחצי שבועות שנותרו לו?), מי מוזמן לחתונה (ברשימה דיוויד וויקטוריה בקהם ובעל הפאב מהכפר של קייט - הרי הזוג מחובר לעמך) ומי לא (פרגי, גרושתו של הנסיך אנדרו), ואיזו מזכרת בחנויות היא הכי מגניבה (ידיד אנגלי אמר שהוא הכי אוהב את שקית ההקאה).
שקיות הקאה מעוצבות לרגל החתונה.
כך הממסד והתקשורת משמרים פיקציה על בית המלוכה ואיזושהי זהות לאומית בריטית דימיונית. הנסיך שנושא לאישה את פשוטת העם - הנה החלום האמריקאי בגרסה הבריטית: "חמודה, אם תאכלי יפה את כל הירקות שלך, תלכי לבי"ס פרטי בו תלמדי נימוסים והליכות, תשקיעי בהכנת שיעורים כדי להגיע לאוניברסיטה הנכונה ואפילו תתני לנסיכים להעתיק שיעורי בית, אז גם את, כשתגדלי, תוכלי למצוא לך נסיך נחמד. אבא, כבר פתח תכנית חיסכון למימון החתונה.
שלל מוצרים לציון האירוע
מלכה וקארי
מלכה אחרת,
שבאמת שלטה בממלכה, הצליחה לזעזע את הכוחות השמרנים בתקופתה. כן, המלכה ויקטוריה. לאחרונה התפרסמה כתבה שחשפה את יומניו המוחבאים של עבדול קארים, מי שהיה איש סודה ואמונה של המלכה לעת זקנה (שניהם בתמונה). בשל מצבה הבריאותי לא יכלה המלכה לנסוע להודו, היהלום שבכתר האימפריה הבריטית. מורה הודי מוסלמי הגיע ללמדה את שפת האורדו והפכה ליועץ קרוב בנושא הודו ואף יותר מכך. יש הטוענים למערכת יחסים רומנטית אחרי מותו של משרתה/איש אמונה/סודה/מאהבה הקודם ג'והן בראון הסקוטי. בחצר המלוכה היה מעמדו הגבוה של עבדול קארים וקירבתו למלכה מצב מטריד ומרגיז לרבים שביקשו את רעתו. אז אם אתם מתעניינים בסיפור המרתק כנסו וקראו.
ולמה כל הסיפור הזה? כי אחד הדברים שהמלכה ויקטוריה למדה מעבדול קארים היה לאכול קארי הודי. ואומרים שהיא אכלה קארי מדי יום.
סיפור ממוצע על קארי
משפחה ממוצעת המתגוררת בלונדון, אבא, אמא ושני ילדים (ובלי להזכיר לשמות), קופצת מעת לעת למסעדה ההודית שבתחילת הרחוב. כמו מרבית הממשפחות הממוצעת, ולא נזכיר שמות, נוהגת לאכול דברים קבועים: עוף טנדורי, עוף מסלה (רוטב עגבניות) ועוף קורמה (רוטב קוקוס, שקדים ודברים טובים), סאאג פאניר (תבשיל תרד וגבינה הודית), דאל (עדשים), לאסי מנגו ועוד ועוד.
באחד מסופי השבוע , ולאחר ויכוח סוער איזו מסעדה הודית לפקוד התייצבה המשפחה הממוצעת, בלי להזכיר שמות, במסעדה המהוללת שבקצה הרחוב. נפלה ההחלטה בליבם להיות נועזים ולהזמין תבשיל קארי חדש. ולא נציין את שם בן/בת המשפחה שגילה רוח הרפתקנית זו. הבחירה נפלה על עוף מדרס. קצת חריף היה כתוב בתפריט.
"אני לא בטוחה. כתוב שזה קצת חריף" הביעה אחת מבנות המשפחה את חששותיה. בלי לציין שמות.
"תזמיני. לי לא מפריע חריף. אז אני אוכל את זה" מתנדב הגבר במשפחה. בלי להגיד שמות.
המנה מגיעה לשולחן. מזלג נטבל בקארי. נוגע בלשון. אזור שלם מאבד תחושה. נסיגה טקטית לסאאג פאניר. בלי לציין שמות.
בן משפחה אחר, שלא נציין את שמו דווקא מתלהב. הוא עורם מהקארי על צלחתו. לאט לאט מופיעות טיפות זיעה על מצחו. "וואו, אני מת מהחימום פה" הוא מתלונן. בני המשפחה האחרים מחליפים מבטים. "אBא, אין כל כך חימום כאן. דווקא נעים." אומר בן משפחה צעיר שלא נציין את שמו.
"אני לא יודע, אני מרגיש שהמזגן מכוון בדיוק עלי." הוא מתעקש "חם כאן נורא".
"אולי זה מהקארי, חמוד?" מציעה בזהירות הדמות הנשית הבוגרת במשפחה. בלי להזכיר שמות.
"מה פתאם!! זה בכלל לא חריף. קצת פיקנטי, אבל לא משהו יוצא דופן" הודף את ההשערה המזיע במשפחה. "וואו, אני משתגע! אני מת מחום! אני רוצה לבקש שיכבו את המזגן."
"אבל אBא, אין כאן מזגן..." מנסה שוב צאצאו הצעיר לשכנע. בלי שמות.
"בני היקר, באמת! תראה אני מת מחום! אני כולי מזיע! הם הגבירו את החימום כשנכנסנו. אני משתגע, אני אגיד להם לכבות את המזגן.&^%$#@!" מתרגז המזיע.
"אבל אנחנו לא מרגישים את המזגן. לא חם לנו. אולי זה הקארי, הוא באמת חריף, לא?" מנסים להרגיעו שאר בני המשפחה. בלי שמות.
"מה פתאם חריף?" הוא עונה. "הם פשוט מחממים פה בהגזמה."
בשלב זה בגדים מוסרים ומתחילים להערם על הכסא שליד . הצעירים במשפחה, בלי לציין שמות, זעים בכסאותיהם באי-נוחות "אBא, אל תתפשט כאן...." סימני זיעה מקשטים את חולצת הטריקו שמתחת . "אתם רואים? זה מהחימום!!" מתעקש המזיע. בלי שמות.
"כן, באמת חם פה הערב. והקארי מצוין." עונים במקהלה השאר. בלי שמות....
עד הפוסט הבא - תהנו מאדל הנפלאה, נשיקות לכולם!
ושלא תחשבו שמועד החתונה הוא אקראי, שהרי מדובר במלך לעתיד. מועד החתונה נקבע על פי לוח החופשות
הלאומי כך שייווצר רצף של שישי-שני בו
יצוין האירוע החשוב בתולדות האומה. ולא רק מדובר רק בבני המשפחה ו- 2000 המוזמנים ברי המזל. גם הרשויות המקומיות נערכות לקיומן של Street Parties, מסיבות עממיות בה יוצאים ההומים לרחובות שכונתם, עורכים שולחן וחוגגים את הכבוד הלאומי. בהודעה רשמית הממשלה מעדכנת שהיא הורתה לכל הרשויות לקצר תהליכים ובירוקרטיה על מנת לאפשר קיומן של המסיבות. ובאמת במקומום 74 רשיונות נדרשים האזרחים להשיג רק 49 רישונות שונים. הבי.בי.סי. מדווח על רשויות שאינן מתגמשות בגלל כללי ה- Health and Safety ודיונים נערכים בנושא. אמש פירסם הבי.בי.סי שיש גל מחודש של 5,500 בקשות לסגירת כבישים ורחובות למטרת החגיגות.תמונה משמאל - מיום ההודעה על האירוסין. התמונה למטה תמונת לפני החתונה.
מיותר לציין ששנים התקשורת עוקבת אחרי מערכת היחסים בין הנסיך לחברתו פשוטת העם. תקציר: הכירו באוניברסיטה, גרו באותה דירה כשותפים (עם עוד חברים), הוא נכשל בלימודים, היא עזרה לו לסיים את התואר, הוא התגייס לצבא כדי להעביר את הזמן עד שסבתא ואבא ייגמרו את תורם כראשי המדינה, היא עבדה כצלמת, אח"כ כקניינית של רשת בגדים, אח"כ חזרה לעבוד בחנות המקוונת של אמא ואבא, הם נפרדו, ואחרי חודשיים חזרו זה לזו, הפאפרצי רדפו אותה ברחובות לונדון, האבא שלו הביע מורת רוח על כך שהם "מתמהמהים" ואחרי 8 שנים הנה מסיבת עתונאים מיוחדת בה מבשרים על האירוע.קדחת החתונה מרשימה למדי בורים שכמונו. אחרי הכל זה אירוע תקשורתי ומסחרי חשוב. התקשורת מקדישה עמודים על גבי מהדורות חדשות (זה מוכר עיתונים מחד ומביא צופים מאידך): בהתחלה היתה השאלה יתחתנו או לא? אחרי שוייליאם הציע לקייט נישואים הדיון עסק בשאלת התאריך. אח"כ האם יהיה זה יום חופש או לא, ואז איפה תתקיים החתונה (בכנסיה בה התחתנו צ'ארלס ודיאנה? או שמא בכנסיה אחרת?), ומי ישיא אותם, מי ייעצב את שמלת הכלה (פה ניטשה מלחמה עזה בין מעצבים שונים), מי יישלם על הכל (ההורים שלה ואבא שלו חצי-חצי, כן בטח...), מי ייצלם את תמונות האירוסין, ומי ייצלם את התמונה שאחרי, ומי ייצלם את החתונה, ומה תלבש אמא של הכלה, וסבתא של החתן, איפה תתקיים מסיבת הרווקות (בכפר הולדתה), ומסיבת הרווקים (על ספינה בלב ים כדי שפפארצי לא יטרידו את החוגגים), ומי מארגן כל אחת מהמסיבות (אחות שלה ואח שלו), ואיך יכול האח של החתן לצאת חודש לפני החתונה למסע לקוטב הצפוני במסגרת גיוס כספים עבור פצועי מלחמה (האם הוא יספיק לכתוב נאום השושבין בשלשה וחצי שבועות שנותרו לו?), מי מוזמן לחתונה (ברשימה דיוויד וויקטוריה בקהם ובעל הפאב מהכפר של קייט - הרי הזוג מחובר לעמך) ומי לא (פרגי, גרושתו של הנסיך אנדרו), ואיזו מזכרת בחנויות היא הכי מגניבה (ידיד אנגלי אמר שהוא הכי אוהב את שקית ההקאה).
שקיות הקאה מעוצבות לרגל החתונה.
כך הממסד והתקשורת משמרים פיקציה על בית המלוכה ואיזושהי זהות לאומית בריטית דימיונית. הנסיך שנושא לאישה את פשוטת העם - הנה החלום האמריקאי בגרסה הבריטית: "חמודה, אם תאכלי יפה את כל הירקות שלך, תלכי לבי"ס פרטי בו תלמדי נימוסים והליכות, תשקיעי בהכנת שיעורים כדי להגיע לאוניברסיטה הנכונה ואפילו תתני לנסיכים להעתיק שיעורי בית, אז גם את, כשתגדלי, תוכלי למצוא לך נסיך נחמד. אבא, כבר פתח תכנית חיסכון למימון החתונה.
שלל מוצרים לציון האירוע
מלכה וקארי
מלכה אחרת,
שבאמת שלטה בממלכה, הצליחה לזעזע את הכוחות השמרנים בתקופתה. כן, המלכה ויקטוריה. לאחרונה התפרסמה כתבה שחשפה את יומניו המוחבאים של עבדול קארים, מי שהיה איש סודה ואמונה של המלכה לעת זקנה (שניהם בתמונה). בשל מצבה הבריאותי לא יכלה המלכה לנסוע להודו, היהלום שבכתר האימפריה הבריטית. מורה הודי מוסלמי הגיע ללמדה את שפת האורדו והפכה ליועץ קרוב בנושא הודו ואף יותר מכך. יש הטוענים למערכת יחסים רומנטית אחרי מותו של משרתה/איש אמונה/סודה/מאהבה הקודם ג'והן בראון הסקוטי. בחצר המלוכה היה מעמדו הגבוה של עבדול קארים וקירבתו למלכה מצב מטריד ומרגיז לרבים שביקשו את רעתו. אז אם אתם מתעניינים בסיפור המרתק כנסו וקראו.ולמה כל הסיפור הזה? כי אחד הדברים שהמלכה ויקטוריה למדה מעבדול קארים היה לאכול קארי הודי. ואומרים שהיא אכלה קארי מדי יום.
סיפור ממוצע על קארי
משפחה ממוצעת המתגוררת בלונדון, אבא, אמא ושני ילדים (ובלי להזכיר לשמות), קופצת מעת לעת למסעדה ההודית שבתחילת הרחוב. כמו מרבית הממשפחות הממוצעת, ולא נזכיר שמות, נוהגת לאכול דברים קבועים: עוף טנדורי, עוף מסלה (רוטב עגבניות) ועוף קורמה (רוטב קוקוס, שקדים ודברים טובים), סאאג פאניר (תבשיל תרד וגבינה הודית), דאל (עדשים), לאסי מנגו ועוד ועוד.
באחד מסופי השבוע , ולאחר ויכוח סוער איזו מסעדה הודית לפקוד התייצבה המשפחה הממוצעת, בלי להזכיר שמות, במסעדה המהוללת שבקצה הרחוב. נפלה ההחלטה בליבם להיות נועזים ולהזמין תבשיל קארי חדש. ולא נציין את שם בן/בת המשפחה שגילה רוח הרפתקנית זו. הבחירה נפלה על עוף מדרס. קצת חריף היה כתוב בתפריט.
"אני לא בטוחה. כתוב שזה קצת חריף" הביעה אחת מבנות המשפחה את חששותיה. בלי לציין שמות.
"תזמיני. לי לא מפריע חריף. אז אני אוכל את זה" מתנדב הגבר במשפחה. בלי להגיד שמות.
המנה מגיעה לשולחן. מזלג נטבל בקארי. נוגע בלשון. אזור שלם מאבד תחושה. נסיגה טקטית לסאאג פאניר. בלי לציין שמות.
בן משפחה אחר, שלא נציין את שמו דווקא מתלהב. הוא עורם מהקארי על צלחתו. לאט לאט מופיעות טיפות זיעה על מצחו. "וואו, אני מת מהחימום פה" הוא מתלונן. בני המשפחה האחרים מחליפים מבטים. "אBא, אין כל כך חימום כאן. דווקא נעים." אומר בן משפחה צעיר שלא נציין את שמו.
"אני לא יודע, אני מרגיש שהמזגן מכוון בדיוק עלי." הוא מתעקש "חם כאן נורא".
"אולי זה מהקארי, חמוד?" מציעה בזהירות הדמות הנשית הבוגרת במשפחה. בלי להזכיר שמות.
"מה פתאם!! זה בכלל לא חריף. קצת פיקנטי, אבל לא משהו יוצא דופן" הודף את ההשערה המזיע במשפחה. "וואו, אני משתגע! אני מת מחום! אני רוצה לבקש שיכבו את המזגן."
"אבל אBא, אין כאן מזגן..." מנסה שוב צאצאו הצעיר לשכנע. בלי שמות.
"בני היקר, באמת! תראה אני מת מחום! אני כולי מזיע! הם הגבירו את החימום כשנכנסנו. אני משתגע, אני אגיד להם לכבות את המזגן.&^%$#@!" מתרגז המזיע.
"אבל אנחנו לא מרגישים את המזגן. לא חם לנו. אולי זה הקארי, הוא באמת חריף, לא?" מנסים להרגיעו שאר בני המשפחה. בלי שמות.
"מה פתאם חריף?" הוא עונה. "הם פשוט מחממים פה בהגזמה."
בשלב זה בגדים מוסרים ומתחילים להערם על הכסא שליד . הצעירים במשפחה, בלי לציין שמות, זעים בכסאותיהם באי-נוחות "אBא, אל תתפשט כאן...." סימני זיעה מקשטים את חולצת הטריקו שמתחת . "אתם רואים? זה מהחימום!!" מתעקש המזיע. בלי שמות.
"כן, באמת חם פה הערב. והקארי מצוין." עונים במקהלה השאר. בלי שמות....
עד הפוסט הבא - תהנו מאדל הנפלאה, נשיקות לכולם!
