ד"ר מ' הודתה לה ונפנתה אליי: "כן, אז כמו שאמרתי לך זה Idiopathic Erythema Nodosum ."
שלשה שבועות קודם....
הרגליים כואבות לי. פשוט כואבות. מברך שמאל גולש לו הכאב לשוק עד שהוא מתמקם לו מעל המפרק של הבוהן בכף הרגל. נקודה אדומה, נפוחה וכואבת מדירה שינה מעיני. כיאה לבוגרת "קרבות רפואיים" אני מבליגה ומושכת סופשבוע. אבל הכאבים מכריעים אחרי שני לילות ללא שינה, ויתור על הליכה לאוניברסיטה, צליעה עד "דידוי" (ככה אומרים?) וקושי לנעול נעליים.
יום שני, תחילת השבוע החדש ואני קובעת תור לד"ר מ'. היא בוחנת את הרגליים. רגל שמאל נפוחה מאד (לא רואים את הקרסול...) והנקודה האדומה מעל הבוהן מתרחבת לה. היא נוגעת בעדינות ואני קופצת.
אני מצביעה על נקודות נוספות על שתי הרגליים. "אולי זה עקיצות מפרעושים שיש על הכלבה?" אני תוהה.
ד"ר מ' שוללת. "זה לא נראה כמו עקיצות. לפי המיקום והרגישות זה נראה כמו Gout (שיגדון). "
"גאוט?" אני תוהה.
"מה שהיה להנרי השמיני. זה אפילו באותו מקום ברגל." היא מסבירה. "כתבו על זה המון. אפילו סיפורים..." היא מתייפטת לה.
היא קולטת את הבעת המבוכה על פניי ומסייגת "טוב, זה מאד חזק בתרבות האנגלית. בכל אופן נשלח אותך לעשות בדיקת דם. בינתיים תקחי אנטיביוטיקה בגלל הדלקת."
עוד באותו ערב צצות על רגליי נקודות אדומות נוספות. כולן חמות ורגישות למגע. אני ממש כמו פטריה אדומה מנוקדת .
"זאת הכלבה!" אני קובעת בנחרצות "היא כל הזמן שוכבת למרגלותיי, והעקיצות הן עד הברך." מוקה המסכנה מעיפה לעברי מבט תוהה כשהיא שומעת את שמה: "היא בטח רוצה לצ'פר אותי עם נקניק..." היא קמה ונגשת לקבל ליטופים.
"לא מוקה. לכי למקום...." אני מתעצבנת: "תראי מה קורה לי בגללך. כולי עקוצה!" היא נדחפת עוד יותר, "תאהבי אותי, תאהבי אותי.... "
בבוקר שלמחרת אני מתייצבת בחנות בעלי-החיים וקונה ריסוס נגד פרעושים. עם מטפחת על האף והפה אני מרססת חדר חדר. "בכל אשמה הכלבה" אני מהרהרת, "בטוח עקיצות פרעושים".
ביום חמישי אני מתייצבת שוב אצל ד"ר מ'. היא בוחנת שוב את הרגליים ופוסקת :"אין ספק שזה התפתח מאז ראיתי אותך. ובדיקות הדם מראות שזה לא גאוט אבל יש דלקת. כנראה שזה Erythema Nodosum." היא קוראת להתייעצות את ד"ר ג' שמאששת את ההשערה.
אז זהו, יש לי אידיופאת'יק ארית'מה נודוסום. דלקת מאד נדירה. 2-3 אנשים מתוך 10,000 בכל שנה. הגורם: לא ידוע. התופעה: עיגולים מודלקים ואדומים על החלק התחתון של הרגל, חום, כאבים....זה יכול הגיע עד 50 גושים/נקודות. ועובר תוך 6 עד 8 שבועות. תרופה: אין תרופה. נורופן להורדת חום ודלקת. והרבה מצב טוב....
ולא זה לא מדבק. אז קטע קצר של הקומיקאית קת'רין טייט על פחד מהדבקות (במקרה הזה מג'ינג'יות).
לשמחתי עברו להם כבר שבועיים וחצי. נקווה שלא יצוצו עוד עוד. כפטריות לאחר הגשם...
הפגנות מצרים
לא יכולתי שלא לשים לב לכך שהתקשורת הישראלית מכנה את ההפגנות במצרים "מהומות". מוזר לא? מאות אלפים מפגינים ברחבי מצרים, ברובן הפגנות לא אלימות, הקריאה היא לסילוקו של דיקטטור, ואלימות החלה רק כששליחי המשטר החלו לכסח למפגינים את הצורה...
אבל, לא על זה רציתי לכתוב. רציתי לספר על משפחתי המצרית. כן, כן.
אמא זכרונה לברכה נולדה באלכסנדריה. הבת הצעירה למשפחה יהודית. 6 אחים ואחיות בוגרים היו לה, ואחותה הגדולה ר' העזה לעבור על האיסור החמור מכל. היא התאהבה בבחור מוסלמי ואף המרתה את פי האב, התאסלמה ונישאה לו. ההמשך בודאי ברור לכם. היא נודתה ועל המשפחה נאסר ליצור עמה כל קשר - כמו שאמר הפיזמונאי "לא יכלו לשאת את החרפה..."
אבל, סבתי היקרה ג' הייתה אישה חכמה. היא לא ויתרה ובחשאי הייתה לוקחת את אמי לפגישות עם האחות הגדולה והאהובה. כשעלו לישראל ניתק הקשר. דודתי נותרה מאחור.
בשנות השבעים חודש הקשר דרך בת דודה שחיה בצרפת. מפגש אורגן בפאריז. מרגש מאד.
והנה תקווה לשלום. הנשיא אנואר סאדת מגיע לביקור בארץ, ואני שהייתי ילדה יכולה רק לדמיין את התרגשותה של אמא לאור ההתרחשיות ההיסטוריות. משנחתם הסכם השלום החלו ביקורים הדדיים. ואני זכיתי לפגוש בדודה, שדיברה ערבית וצרפתית. אני דיברתי עברית ושמעתי צרפתית. היא הביאה לי מתנה ממצרים. סנדלים/כפכפי אצבע מעור עם הדפס "מצרי עתיק". לדודה נולדו ארבעה ילדים. כולם למדו באוניברסיטה, נשאו וילדו ילדים, חלקם רכשו מקצוע ובסופו של דבר עזבו את מצרים. ארה"ב וקנדה.
אז כן, יש לי משפחה מצרית, מוסלמית, חילונית. ואני מקווה שתוכל לחיות בשלום ובכבוד במדינה דמוקרטית וסובלנית.
היוני הרוכב
חלקכם בודאי זוכרים שבשנה שעברה יוני ערך מסע התרמה למען אגודת מק,מילן. זאת עמותה שמסייעת לחולי סרטן ומשפחותיהם ועושה עבודה ברוכה. גם אנחנו נעזרנו בהם בתקופה שהייתי חולה. המסע היה לא פשוט - שלשה ימים של טיפוס באפניים בפסגות הגבוהות של האלפים השוויצרים (או כמו שמסבירים - שלש הפסגות הגבוהות של רכיבת הטור דה פראנס). מה אני יכולה להגיד. איש איש ושגעונו. יוני בחברת ידידנו היקר ג' טיפסו להם את הפסגות, גייסו אלפי ליש"ט לעמותה וזכו לקבלת פנים רעשית ונלהבת כשנחתו בשדה התעופה. אני יחד עם הילדים, ומשפחתו של ג' הכנו שלטים, בלונים והפתעות. הקבוצה הצבעונית והאנרגטית זכתה לתשומת לב מצד מקבלי פנים אחרים שהשאילו את שירותינו: "אשתי מגיעה תכף, קניתי לה רק פרחים...תוכלו להריע לה על ההישג?"
בכל אופן, חיידק הרכיבה לא מרפה והשנה יוני מתכנן לרכב עבור
עמותת The British Heart Foundation . הפעם יימשך המסע רק 24 שעות. מלונדון לבריסל (375 ק"מ)....
אז כולכם מוזמנים להכנס לתמוך ביוני בפעילות גיוס הכספים למען העמותה החשובה הזו. מי יודע, אולי המחקר החדשני שהם מממנים ייסע בפיתוח פתרונות למחלות לב.
וכדי לעשות לכולם טוב על הנשמה, מקדישה לכם וידיאו של הזמרת הנהדרת אדל בשירה החדש
Rolling in the Deep
הרבה אהבה.
שלשה שבועות קודם....
הרגליים כואבות לי. פשוט כואבות. מברך שמאל גולש לו הכאב לשוק עד שהוא מתמקם לו מעל המפרק של הבוהן בכף הרגל. נקודה אדומה, נפוחה וכואבת מדירה שינה מעיני. כיאה לבוגרת "קרבות רפואיים" אני מבליגה ומושכת סופשבוע. אבל הכאבים מכריעים אחרי שני לילות ללא שינה, ויתור על הליכה לאוניברסיטה, צליעה עד "דידוי" (ככה אומרים?) וקושי לנעול נעליים.
יום שני, תחילת השבוע החדש ואני קובעת תור לד"ר מ'. היא בוחנת את הרגליים. רגל שמאל נפוחה מאד (לא רואים את הקרסול...) והנקודה האדומה מעל הבוהן מתרחבת לה. היא נוגעת בעדינות ואני קופצת.
אני מצביעה על נקודות נוספות על שתי הרגליים. "אולי זה עקיצות מפרעושים שיש על הכלבה?" אני תוהה.
ד"ר מ' שוללת. "זה לא נראה כמו עקיצות. לפי המיקום והרגישות זה נראה כמו Gout (שיגדון). "
"גאוט?" אני תוהה.
"מה שהיה להנרי השמיני. זה אפילו באותו מקום ברגל." היא מסבירה. "כתבו על זה המון. אפילו סיפורים..." היא מתייפטת לה.
היא קולטת את הבעת המבוכה על פניי ומסייגת "טוב, זה מאד חזק בתרבות האנגלית. בכל אופן נשלח אותך לעשות בדיקת דם. בינתיים תקחי אנטיביוטיקה בגלל הדלקת."
עוד באותו ערב צצות על רגליי נקודות אדומות נוספות. כולן חמות ורגישות למגע. אני ממש כמו פטריה אדומה מנוקדת .
"זאת הכלבה!" אני קובעת בנחרצות "היא כל הזמן שוכבת למרגלותיי, והעקיצות הן עד הברך." מוקה המסכנה מעיפה לעברי מבט תוהה כשהיא שומעת את שמה: "היא בטח רוצה לצ'פר אותי עם נקניק..." היא קמה ונגשת לקבל ליטופים.
"לא מוקה. לכי למקום...." אני מתעצבנת: "תראי מה קורה לי בגללך. כולי עקוצה!" היא נדחפת עוד יותר, "תאהבי אותי, תאהבי אותי.... "
בבוקר שלמחרת אני מתייצבת בחנות בעלי-החיים וקונה ריסוס נגד פרעושים. עם מטפחת על האף והפה אני מרססת חדר חדר. "בכל אשמה הכלבה" אני מהרהרת, "בטוח עקיצות פרעושים".
ביום חמישי אני מתייצבת שוב אצל ד"ר מ'. היא בוחנת שוב את הרגליים ופוסקת :"אין ספק שזה התפתח מאז ראיתי אותך. ובדיקות הדם מראות שזה לא גאוט אבל יש דלקת. כנראה שזה Erythema Nodosum." היא קוראת להתייעצות את ד"ר ג' שמאששת את ההשערה.
אז זהו, יש לי אידיופאת'יק ארית'מה נודוסום. דלקת מאד נדירה. 2-3 אנשים מתוך 10,000 בכל שנה. הגורם: לא ידוע. התופעה: עיגולים מודלקים ואדומים על החלק התחתון של הרגל, חום, כאבים....זה יכול הגיע עד 50 גושים/נקודות. ועובר תוך 6 עד 8 שבועות. תרופה: אין תרופה. נורופן להורדת חום ודלקת. והרבה מצב טוב....
ולא זה לא מדבק. אז קטע קצר של הקומיקאית קת'רין טייט על פחד מהדבקות (במקרה הזה מג'ינג'יות).
לשמחתי עברו להם כבר שבועיים וחצי. נקווה שלא יצוצו עוד עוד. כפטריות לאחר הגשם...
הפגנות מצרים
לא יכולתי שלא לשים לב לכך שהתקשורת הישראלית מכנה את ההפגנות במצרים "מהומות". מוזר לא? מאות אלפים מפגינים ברחבי מצרים, ברובן הפגנות לא אלימות, הקריאה היא לסילוקו של דיקטטור, ואלימות החלה רק כששליחי המשטר החלו לכסח למפגינים את הצורה...
אבל, לא על זה רציתי לכתוב. רציתי לספר על משפחתי המצרית. כן, כן.
אמא זכרונה לברכה נולדה באלכסנדריה. הבת הצעירה למשפחה יהודית. 6 אחים ואחיות בוגרים היו לה, ואחותה הגדולה ר' העזה לעבור על האיסור החמור מכל. היא התאהבה בבחור מוסלמי ואף המרתה את פי האב, התאסלמה ונישאה לו. ההמשך בודאי ברור לכם. היא נודתה ועל המשפחה נאסר ליצור עמה כל קשר - כמו שאמר הפיזמונאי "לא יכלו לשאת את החרפה..."
אבל, סבתי היקרה ג' הייתה אישה חכמה. היא לא ויתרה ובחשאי הייתה לוקחת את אמי לפגישות עם האחות הגדולה והאהובה. כשעלו לישראל ניתק הקשר. דודתי נותרה מאחור.
בשנות השבעים חודש הקשר דרך בת דודה שחיה בצרפת. מפגש אורגן בפאריז. מרגש מאד.
והנה תקווה לשלום. הנשיא אנואר סאדת מגיע לביקור בארץ, ואני שהייתי ילדה יכולה רק לדמיין את התרגשותה של אמא לאור ההתרחשיות ההיסטוריות. משנחתם הסכם השלום החלו ביקורים הדדיים. ואני זכיתי לפגוש בדודה, שדיברה ערבית וצרפתית. אני דיברתי עברית ושמעתי צרפתית. היא הביאה לי מתנה ממצרים. סנדלים/כפכפי אצבע מעור עם הדפס "מצרי עתיק". לדודה נולדו ארבעה ילדים. כולם למדו באוניברסיטה, נשאו וילדו ילדים, חלקם רכשו מקצוע ובסופו של דבר עזבו את מצרים. ארה"ב וקנדה.אז כן, יש לי משפחה מצרית, מוסלמית, חילונית. ואני מקווה שתוכל לחיות בשלום ובכבוד במדינה דמוקרטית וסובלנית.
היוני הרוכב
חלקכם בודאי זוכרים שבשנה שעברה יוני ערך מסע התרמה למען אגודת מק,מילן. זאת עמותה שמסייעת לחולי סרטן ומשפחותיהם ועושה עבודה ברוכה. גם אנחנו נעזרנו בהם בתקופה שהייתי חולה. המסע היה לא פשוט - שלשה ימים של טיפוס באפניים בפסגות הגבוהות של האלפים השוויצרים (או כמו שמסבירים - שלש הפסגות הגבוהות של רכיבת הטור דה פראנס). מה אני יכולה להגיד. איש איש ושגעונו. יוני בחברת ידידנו היקר ג' טיפסו להם את הפסגות, גייסו אלפי ליש"ט לעמותה וזכו לקבלת פנים רעשית ונלהבת כשנחתו בשדה התעופה. אני יחד עם הילדים, ומשפחתו של ג' הכנו שלטים, בלונים והפתעות. הקבוצה הצבעונית והאנרגטית זכתה לתשומת לב מצד מקבלי פנים אחרים שהשאילו את שירותינו: "אשתי מגיעה תכף, קניתי לה רק פרחים...תוכלו להריע לה על ההישג?"
בכל אופן, חיידק הרכיבה לא מרפה והשנה יוני מתכנן לרכב עבור
עמותת The British Heart Foundation . הפעם יימשך המסע רק 24 שעות. מלונדון לבריסל (375 ק"מ)....
אז כולכם מוזמנים להכנס לתמוך ביוני בפעילות גיוס הכספים למען העמותה החשובה הזו. מי יודע, אולי המחקר החדשני שהם מממנים ייסע בפיתוח פתרונות למחלות לב.
וכדי לעשות לכולם טוב על הנשמה, מקדישה לכם וידיאו של הזמרת הנהדרת אדל בשירה החדש
Rolling in the Deep
הרבה אהבה.
