טוב, למי שקרא את הפוסט הקודם אני שמחה לבשר שעברנו בית כמתוכנן.
אמנם הגענו ללונדון ביומיים איחור, מה שהשאיר לנו רק שלשה ימים לארוז בית שלם (כולל מיון, מיחזור וזריקה של טונות של דברים שנאגרו בחמש השנים האחרונות) - אבל עשינו זאת. למרבה הפלא זה לא היה כרוך בסבל בל ישוער. הילדים התגייסו בשמחה למיין את תכולת חדרם והקרבה בין שני הבתים אפשרה לנו להעביר מדי יום חלק מן הדברים. וביום המיועד, כשהגיעו המובילים, הכל היה ארוז ומוכן. כשהם מסיימים כשעתיים מוקדם מן התכנון אנחנו אפילו מקבלים הנחה. ממובילים. ישראלים. מי יודע, אולי זו חוויה מתקנת לשנים קודמות.
מאידך החיבור לטלפון ולאינטרנט הינו סיפור יותר "כאוב".
כחודש לפני המעבר אנחנו מבררים עם חברת הטלפונים וספק האינטרנט במה כרוך התהליך.
"אין בעיה" מבטיחים לנו, "תודיעו לנו כמה ימים לפני ונשנה את הכתובת".
נשמע הגיוני, לא? הרי אנחנו עוברים בית בשכונה, ובעידן דיגיטלי כמו היום, הרי לא מדובר במהנדס שצריך לבוא פיזית לנתק ולחבר חוטים.
אבל, יומיים לפני המעבר מתגלה האמת העגומה. את האינטרנט אי אפשר לחבר עד שקו הטלפון לא רשום על שמנו. מכיוון שבעל הבית מבקש שנשמור את המספר, חברת הטלפונים מנצלת את ההזדמנות לסחוט את הצרכן (אותנו). בהתחלה הם טוענים שאי אפשר לשנות שם ולשמור את מספר הטלפון (אין להם את הטכנולוגיה המתקדמת?). אחרי שעות בטלפון, כולל של יונתן, בעל הבית, למזכירתו האישית של מנכ"ל החברה, כולל איומים מצדו נעתרת החברה לדרישתו. כן, נכון. הם גילו כנראה ש..."אפשר לעשות פעולה מסובכת זו, אבל זה מחייב אתכם לשנה בתעריף הכי גבוה. וזה גם ייקח לפחות שבועיים (קשה לשנות שם במחשב)". יוני שוב מבלה שעה בטלפון ומקבל הבטחה שהעניין סגור.
יומיים אחר כך מגיע מכתב המאשר את התקנת הקו על שמנו. אבל עם מספר שונה ממה שהובטח. אנחנו מוותרים ומעבירים את העניין שוב לטיפולו של יונתן, בעל הבית. המסכן, שוב הוא מבלה אחה"צ בטלפון.
אחרי יומיים מגיע מכתב המאשר שהקו רשום על שמנו. הפעם עם המספר המבוקש. "ההתקנה" עוד 10 ימי עבודה (תרגום: לפחות שבועיים). כך חולפים להם שלשה שבועות.
טוב, אז חוזרים לספק האינטרנט. היומיים המובטחים הופכים לעשרה ימי עבודה. שוב ויכוחים ואיומים.
אז בואו נסכם את החוויה בכך שאחרי יותר מחודש חוברנו לעולם. לא תאמינו עד כמה אנחנו מחוברים לאינטרנט. לא, לא פייסבוק או דוא"ל. אני מדברת על מידע. מתי חיפשתם לאחרונה משהו בדפי זהב - הספר? או מידע על זמני נסיעת רכבות? נחיתת מטוסים? סרטים? תשלומים?
">
וחזרה לשגרת היומיום. למשל להופיע ברויאל אלברט הול...פינק פלויד, רובי וילאמס, דפש מוד, רוד סטיוארט, הקילרס ואיריס ריינד. כולם הופיעו ברויאל אלברט הול.
מידי שנתיים מארגנת Barnet, העיריה שלנו, קונצרט של כל תזמורות הנוער והמקהלות: Barnet One Voice. שנים איריס משתתפת במקהלת בית-הספר. ועכשיו האירוע הגדול - קונצרט ברויאל אלברט הול.
כן, כן, כמו טובי האמנים בעולם, גם ילדינו נערכו לקונצרט. חודשים של חזרות, הנחיה והדרכה מזמרי אופרה מקצועים ומוסיקאים. הילדה מתאמנת תוך שהיא מפזמת בכל שעות היום את שירי האופרה כרמן. היום הגדול מגיע. איריס וכל המקהלה נוסעים בצהרים לחזרות אחרונות. אנחנו, עדיין מחוסרי אינטרנט - מנסים לברר מה הדרך הטובה ביותר להגיע למקום. מהר מאד אנחנו נשברים ומחליטים לנסוע עם האוטו. בדרך לקונצרט פקקים...לחץ! נגיע או לא נגיע בזמן. מזל ששנת בחירות והקונצרט נפתח בסדרת נאומים של ראש העיר וראשי מחלקות בעיריה.
בפנים - המראה מרהי
ב.
למי שלא היה באולם מומלץ לבקר. זה פשוט מקום מדהים. קומות קומות של יציעים ותאי צפיה. במרכז זירה עגולה בה פרושות כ- 4-5 תזמורות נוער. עוגב ענק ויפיפה בחזית ולמרגלותיו במה (בקונצרטים רבים הקהל עומד ברחבה הפנימית, קרוב קרוב לאמנים).
המנחה, קריין ידוע מערוץ המוסיקה של הבי.בי.סי. המקהלות פרוסות סביב, סביב, על היציעים שבחזית האולם, כל בית-ספר בצבעי התלבושת. אנחנו מתחילים לחפש את איריס בין אלפי הילדים (שוב שכחנו משקפת). אחרי כמה שירים וקטעים מוזיקליים, מזהה עופר בשורה האחרונה מולנו ילדה שתנועות הגוף שלה מזכירות את איריס. המצלמה נשלפת, זום ו...כן זאת איריס.
החלק הראשון כולל מגוון קטעים מוזיקליים. והחלק השני מוקדש לאופרה כשארבעה זמרים מקצועיים מובילים את המופע. הקריין, מנהל דו שיח עם עם הילדים והקהל תוך שהוא פורש את הסיפור בצורה נגישה ומרגשת לילדים. הסאונד מדהים. המוסיקה מרטיטה. והילדים מהופנטים. אירוע מדהים.
והנה עוד להקה שהופיעה ברויאל אלברט הול - The Killers:
">
על הבחירות והקמת הקואליציה בפעם הבאה.
אמנם הגענו ללונדון ביומיים איחור, מה שהשאיר לנו רק שלשה ימים לארוז בית שלם (כולל מיון, מיחזור וזריקה של טונות של דברים שנאגרו בחמש השנים האחרונות) - אבל עשינו זאת. למרבה הפלא זה לא היה כרוך בסבל בל ישוער. הילדים התגייסו בשמחה למיין את תכולת חדרם והקרבה בין שני הבתים אפשרה לנו להעביר מדי יום חלק מן הדברים. וביום המיועד, כשהגיעו המובילים, הכל היה ארוז ומוכן. כשהם מסיימים כשעתיים מוקדם מן התכנון אנחנו אפילו מקבלים הנחה. ממובילים. ישראלים. מי יודע, אולי זו חוויה מתקנת לשנים קודמות.
מאידך החיבור לטלפון ולאינטרנט הינו סיפור יותר "כאוב".כחודש לפני המעבר אנחנו מבררים עם חברת הטלפונים וספק האינטרנט במה כרוך התהליך.
"אין בעיה" מבטיחים לנו, "תודיעו לנו כמה ימים לפני ונשנה את הכתובת".
נשמע הגיוני, לא? הרי אנחנו עוברים בית בשכונה, ובעידן דיגיטלי כמו היום, הרי לא מדובר במהנדס שצריך לבוא פיזית לנתק ולחבר חוטים.
אבל, יומיים לפני המעבר מתגלה האמת העגומה. את האינטרנט אי אפשר לחבר עד שקו הטלפון לא רשום על שמנו. מכיוון שבעל הבית מבקש שנשמור את המספר, חברת הטלפונים מנצלת את ההזדמנות לסחוט את הצרכן (אותנו). בהתחלה הם טוענים שאי אפשר לשנות שם ולשמור את מספר הטלפון (אין להם את הטכנולוגיה המתקדמת?). אחרי שעות בטלפון, כולל של יונתן, בעל הבית, למזכירתו האישית של מנכ"ל החברה, כולל איומים מצדו נעתרת החברה לדרישתו. כן, נכון. הם גילו כנראה ש..."אפשר לעשות פעולה מסובכת זו, אבל זה מחייב אתכם לשנה בתעריף הכי גבוה. וזה גם ייקח לפחות שבועיים (קשה לשנות שם במחשב)". יוני שוב מבלה שעה בטלפון ומקבל הבטחה שהעניין סגור.
יומיים אחר כך מגיע מכתב המאשר את התקנת הקו על שמנו. אבל עם מספר שונה ממה שהובטח. אנחנו מוותרים ומעבירים את העניין שוב לטיפולו של יונתן, בעל הבית. המסכן, שוב הוא מבלה אחה"צ בטלפון.
אחרי יומיים מגיע מכתב המאשר שהקו רשום על שמנו. הפעם עם המספר המבוקש. "ההתקנה" עוד 10 ימי עבודה (תרגום: לפחות שבועיים). כך חולפים להם שלשה שבועות.
טוב, אז חוזרים לספק האינטרנט. היומיים המובטחים הופכים לעשרה ימי עבודה. שוב ויכוחים ואיומים.
אז בואו נסכם את החוויה בכך שאחרי יותר מחודש חוברנו לעולם. לא תאמינו עד כמה אנחנו מחוברים לאינטרנט. לא, לא פייסבוק או דוא"ל. אני מדברת על מידע. מתי חיפשתם לאחרונה משהו בדפי זהב - הספר? או מידע על זמני נסיעת רכבות? נחיתת מטוסים? סרטים? תשלומים?
">
איריס בהופעה ברויאל אלברט הול
וחזרה לשגרת היומיום. למשל להופיע ברויאל אלברט הול...פינק פלויד, רובי וילאמס, דפש מוד, רוד סטיוארט, הקילרס ואיריס ריינד. כולם הופיעו ברויאל אלברט הול. מידי שנתיים מארגנת Barnet, העיריה שלנו, קונצרט של כל תזמורות הנוער והמקהלות: Barnet One Voice. שנים איריס משתתפת במקהלת בית-הספר. ועכשיו האירוע הגדול - קונצרט ברויאל אלברט הול.
כן, כן, כמו טובי האמנים בעולם, גם ילדינו נערכו לקונצרט. חודשים של חזרות, הנחיה והדרכה מזמרי אופרה מקצועים ומוסיקאים. הילדה מתאמנת תוך שהיא מפזמת בכל שעות היום את שירי האופרה כרמן. היום הגדול מגיע. איריס וכל המקהלה נוסעים בצהרים לחזרות אחרונות. אנחנו, עדיין מחוסרי אינטרנט - מנסים לברר מה הדרך הטובה ביותר להגיע למקום. מהר מאד אנחנו נשברים ומחליטים לנסוע עם האוטו. בדרך לקונצרט פקקים...לחץ! נגיע או לא נגיע בזמן. מזל ששנת בחירות והקונצרט נפתח בסדרת נאומים של ראש העיר וראשי מחלקות בעיריה.
בפנים - המראה מרהי
ב.למי שלא היה באולם מומלץ לבקר. זה פשוט מקום מדהים. קומות קומות של יציעים ותאי צפיה. במרכז זירה עגולה בה פרושות כ- 4-5 תזמורות נוער. עוגב ענק ויפיפה בחזית ולמרגלותיו במה (בקונצרטים רבים הקהל עומד ברחבה הפנימית, קרוב קרוב לאמנים).
המנחה, קריין ידוע מערוץ המוסיקה של הבי.בי.סי. המקהלות פרוסות סביב, סביב, על היציעים שבחזית האולם, כל בית-ספר בצבעי התלבושת. אנחנו מתחילים לחפש את איריס בין אלפי הילדים (שוב שכחנו משקפת). אחרי כמה שירים וקטעים מוזיקליים, מזהה עופר בשורה האחרונה מולנו ילדה שתנועות הגוף שלה מזכירות את איריס. המצלמה נשלפת, זום ו...כן זאת איריס.
החלק הראשון כולל מגוון קטעים מוזיקליים. והחלק השני מוקדש לאופרה כשארבעה זמרים מקצועיים מובילים את המופע. הקריין, מנהל דו שיח עם עם הילדים והקהל תוך שהוא פורש את הסיפור בצורה נגישה ומרגשת לילדים. הסאונד מדהים. המוסיקה מרטיטה. והילדים מהופנטים. אירוע מדהים.והנה עוד להקה שהופיעה ברויאל אלברט הול - The Killers:
">
על הבחירות והקמת הקואליציה בפעם הבאה.
