פרידות, פרידות, פרידות... תמיד היה לי
קשה עם פרידות. ועכשיו פרידה מלונדון. לא פשוט. הרגשות מעורבים, הרי אנחנו כבר
לונדונים מן המניין, רשמית, עם תעודות. ובכל זאת. צריך "לארוז" 9 שנים בהן
התגעגענו לביתנו הרחוק, גידלנו ילדים, עבדנו, התחברנו, מצאנו משפחה, נשבענו אמונים
למלכה וממשלתה, שילמנו מיסים, למדנו את ההמנון, הצבענו בבחירות, חליתי והבראתי, נהנינו מעושר תרבותי ונפעמנו מעוצמה של אימפריה,
עברנו מהתפעלות "תיירותית" ממערכת התחבורה לביקורתיות ארסית של מקומיים
הנדחסים בשעות העומס כסרדינים לרכבת התחתית, למדנו סלנג והגענו לתובנות על סדר חברתי כאן
ובארצנו, סיגלנו דיבור של אנדרסטיימנט והתמכרנו לסדרות קאלט מקומיות, חרשנו
בטיולים את בריטניה ולא מעט את "היבשת" ועוד ועוד....
אז לפרידה המיוחדת הזו כמה סיפורים קטנים
לסיום החוויה הבריטית.
שנת בצורת
מתחילת השנה החזאים מזהירים משנת בצורת. כמות
המשקעים נמוכה לאין שיעור מהממוצע הרבה שנתי מודיעים במהדורות החדשות מדי יום. השר
לאיכות הסביבה מודאג ושר החקלאות מדבר על הצורך בקיצוב מים. האופוזיציה ששה
להגיב (במסורת הבריטית על כל התבטאות של שר מהקואליציה משמיעים את תגובת "שר
הצללים" מהאופוזיציה) "הממשלה מתמהמת לנקוט פעולה, והחקלאים כבר מודאגים והנה
אסון עומד להתרחש" (וכמובן המענה האוטומטי של השר לכל טיעון מנגד "אנחנו
נכנסנו לתפקיד, נדהמנו לגלות את היקף ההרס והחורבן שהותירה אחריה ממשלת הלייבור,
וכעת עלינו קודם כל לשקם." וזה מגיע בהקשר למערכת הבריאות, החינוך, צבא
ובטחון, כלכלה, נישואי הנסיך הצעיר ומזג האוויר כאחד).
כשכלו כל הקיצין, חודש מרץ, יוצאת ההודעה
הרשמית – זוהי שנת בצורת. אי לכך חל איסור על השקיית הגינות בצינור. לא איסור על
השקיית הגינות אלא איסור על השקייה בצינור. ההודעה לוותה במבול של תגובות. בתכניות
הבוקר שידור מיוחד מאחוזה מפוארת של הנשיונל טראסט National
Trust (עמותה לשימור הסביבה הרוכשת ומנהלת אתרים מיוחדים
כמו גם חורשות, חופים ומקומות לשימור, פרוייקט בן 100 שנה לתפארת אוהבי איכות הסביבה) מנהלת הגינון מסבירה איך נערכו לבצורת
בנטיעות האחרונות וכן בציוד שרכשו (הרבה משפכים במקום צינור השקייה). ממרכז גינון
מתראין הבעלים ומסביר איך רכישת הצינורות סובלת ממכה קשה אבל הם מציעים לקהל
הלקוחות מוצרים חדשים דוגמת קומפוסט "המחזיק את המים" לאחר ההשקיה
ומשחררו לאט לאט. ולקינוח כתבה על קשיש המחזיק בשדה שלו סוסי פוני ואלץ למלא את
השוקת מדי יום תוך סחיבת קנקלים (כי קשה לו לסחוב דלי מים). 40 סיבובים ביום....(תגובת
הממשלה – מותר לו למלא את השוקת עם צינור).
וכך חולפים להם 4 חודשים. והגשם לא מפסיק לרדת. לא מפסיק לרדת. לא
מפסיק לרדת. לא מפסיק לרדת!!
גם אחרי שכפרים ועיירות הוצפו במי נהרות גואים - לא בוטל האיסור. גם שרמת התחלואה מהעדר ויטמין די ואור שמש עלו דרמטית - לא בוטל האיסור. גם כשהמלכה נאלצה לשוט שעות על פני התמזה בגשם זלעפות - לא בוטל האיסור. גם כשמכירות בגדי הקיץ קרסו לחלוטין - לא בוטל האיסור....
ביולי בוטל האיסור על השקיית גנים בצינור השקייה.
ביולי בוטל האיסור על השקיית גנים בצינור השקייה.
וכך נראת שנת בצורת בבריטניה
שיעור מספר 1: הכל יחסי!
מלוכה במאה ה-21
אחרי מהפכות המאה ה- 20 נדמה היה שקץ עידן בתי
המלוכה. אך שמחת הרפובליקאים/דמוקרטים/קומוניסטים/אנרכיסטים הייתה מוקדמת מדי.
ואין כמו בריטניה להמחיש זאת. בעבודה ממוקדת ומחושבת היטב הצליח בית המלוכה הבריטי
לשנות את עמדות דעת הקהל בעשר השנים האחרונים. מאז מותה של דיאנה, הזעם הפומבי על
המלכה ובני משפחתה והשפל בפופולריות, הצליחה המשפחה למצב עצמה במרכז הזהות הבריטית
וכאופוזיציה לפוליטקאים. ובעולם של דימויים וסלבריטאיות אין סלבריטיז יותר גדולים
מבית המלוכה. צ'ארלס הפך להיות למישהו שסופשוף לקח את גורלו בידיו ונשא לאישה את אהבת
נעוריו קמילה, הנסיך הארי מלח הארץ – קצין בצבא ומשרת באפגניסטן, הנסיך ויליאם
קצין וגנטלמן – טייס ביחידת החילוץ של חיל האוויר (669 הבריטי), בני המשפחה
מעורבים במאות עמותות וצדקות, מלטפים בעלי חיים משוקמים, יתומים ופצועי צבא,
מגייסים כספים וישנים עם מחוסרי דיור ברחוב. וכן, מעת לעת מבלים עם חוג הסילון
האריסטוקרטי.
חתונת המאה תוכננה בקפידה וכעת יש גם נסיכה. מ- Waity Katey (תרגום: הבחורה שמחכה לנסיך שיציע לה נישואין) הפכה לנסיכה קת'רין או לשם
דיוק הדוכס והדוכסית מקייברידג'. מחד הם מוצגים כעממיים המעורבים בחיי האומה
ומאידך מסמלים החלום האולטימטיבי של פשוטת העם (גם אם יפה ועשירה שהתחנכה בבתי ספר
פרטיים) הנשאת לנסיך שלה. כעת היא כבר איקונת אופנה. והעתונות מדווחת כיצד חמה,
הנסיך צ'ארלס, או בשבילכם The Prince of Wales, השקיעה עשרות אלפי ליש"ט בקניית מלתחה שתשמש אותה לייצוג הפירמה/משפחה.
ובהצלחה ניכרת. בסקרי דעת הקהל משפחת המלוכה מעולם לא הייתה פופולרית יותר.
 |
| קייט יוצאת למחנה צופים - במראה העממי ג'ינס ומגפי גומי Hunter |
 |
| קייט כאיקונת אופנה - כל מה שצריך זה תקציב קטן של 35,000 ליש"ט |
 |
| הדוכס והדוכסית |
השיא
בציון יובל היהלום ה- 60 לכהונתה של המלכה אליזבת. האומה חגגה עד כלות. מסיבות רחוב,
דגלים, אינסוף מוצרים (כן, גם אני קניתי כמה!) חופשה כללית, משט של 1000 כלי שיט על התמזה (בגשם שוטף, כן זה שהתחיל
במרץ), תפילה הכנסיית ווסטמינסטר, ולקינוח קונצרט בהשתתפות מיטב אמני בריטניה (+כמה
אורחים). מה נאמר – היה כיף. ולהמחיש את גודל הצלחת "המשפחה" די לציין
שאפילו רפובליקאי אחד לא הסכים להתבטא בפומבי בדעות אנטי מלוכניות. וכמובן שהכל בגשם זלעפות....
 |
| משט על התמזה - תחת גשם זלעפות לא נשברים - המקהלה לא מפסיקה לשיר את "ישמור האל את המלכה" |
 |
| ההמונים חוגגים במסיבת רחוב (על תתנו לשמש להבלבל אתכם. זאת היתה הפסקה של כמה דקות בגשם) |
 |
| המלכה שלנו |
שיעור 2: כולם רוצים להיות נסיכ/ה אז כל שצריך לעשות זה למכור את החלום - "מתוך מדריך להורים הצעירים: שלחו את בתכם לחוגי ספורט, בלט וריקוד מודרני, השקיעי במורים פרטיים ובחינוך במיטב הפנימיות היוקרתיות במדינה וגם אתם תוכלי להצטרף ביום מן הימים למשפחת המלוכה" .
אולימפיאדת לונדון
8 שנים מחכים לאירוע. שמונה
שנים של שערוריות והישגים: תקציב שהתנפח, כרטיסים שנעלמו, לוגו בלתי קריא ומכוער
(האירנים האשימו שזו בעצם המילה ZION
וחלק מהמזימה היהודית-הציונית להשתלט על העולם) ובה בעת שיקום מזרח לונדון והקמת
מתקני ספורט מדהימים, התרגשות וצפיה (וכמובן גשם זלעפות, לונדון אמרנו...).
 |
| ZION - הקונספירציה הציונית |
לאלו מכם שצפו בטקס
הפתיחה – כן, הוא היה מאד מאד בריטי ולמעשה כוון לקהל צופים בריטי (29 מיליון מתוך
מילארד). 25 דקות ראשונות סיפרו את סיפור המהפיכה התעשייתית והפיכת בריטניה לאימפריה
(קולוניאליסטית...). הביזריות תוגברה בשילוב קטעים מתסכיתי רדיו עלומות שם שרק
בודדים מאזינים להן דוגמת ה- The Archers,
אופרת סבון מחיי הכפר ביורקשייר (כן, נכון, זאת אני, אני מאזינה כל יום 7-7.15
בערב)
כמה קטעים מוסיקליים חביבים, הברקה עם ג'יימס בונד
והמלכה צונחים ממסוק, וכמובן מיסטר בין הגאוני. הלפיד המדהים, דייויד בקהם וסטיב
רדגרייב והרבה התרגשות ברחבי הממלכה.עכשיו נחכה למדליות...
ולא נשכח את סירוב המכוער לדקת דומיה לזכר
נרצחי מינכן (חרפה אמיתית)
שיעור 3: It’s good to be an empire…
אומרים שלום
נפרדים ממשפחה, מחברים, פיקניק פרידה בפארק (בגשם,
כן ניחוש נכון, אבל פרסנו גזיבו והתכנסנו מתחת), דרינקס במקום העבודה, פינוי הבית,
מכירת האוטו, הליכה ברחובות היפים מלסטר סקוויר דרך קובנט גארדן לאוניברסיטה, ביקור אחרון באוניברסיטה, עוד ארוחת שישי עם חברים אהובים, משפחתינו היקרה מארחת אותנו עד
הטיסה - שרונה ואייל, מיאה ואמיר. עוד
חיבוק ועוד דמעה.
אז לונדון האהובה, עוזבים וחלק מאיתנו נשאר מאחור.
תמיד תהיי בית וכרך הומה עבורנו. מקום אהוב ומכאיב – כמו ישראל – אולי רק בקצה
השני של הסקאלה....
שיעור 4: ראינו חיים, ראינו חיים אחרים, כמה טוב לשוב הביתה....
ומהקונצרט של ברוס ספרינגסטין המדהים בהייד פארק - כן, היינו שם!
